טמון בין הפנים לחוץ: אורה קראוס

 

עפר רותם יוצר ציורים המזמנים התבוננות עמוקה ומעוררים חוויה של פליאה. נדמה שאנו נזקקים לעיני בז כדי להתבונן בהם, כפי שכותב ג'.א. בייקר בלשונו הפיוטית: "עיני הבז הן גדולות וכבדות מעיני האדם [...] הארץ היא לעיניו של הבז כמו החוף לעיניו של המפליג בסירתו ללשונות הים הארוכות [...]. אנו המעוגנים והרתוקים לארץ איננו מסוגלים לשוות חירות זו של העין". ואכן, רותם כמו מבקש להוליך אותנו לחירות חדשה של העין, להתעלות מעל מגבלותיה, לזהות במבט חד ומעמיק עוד ועוד פרטים ברזולוציות הולכות ומעמיקות, כמו מבטו של עוף דורס. מה הפלא שתוך כדי התבוננות בעבודתו מצאתי את עצמי כותבת את רשמיי כאשר יד ימין מקלידה ויד שמאל אוחזת בזכוכית מגדלת (גם במוזיאון תל אביב, בתערוכת היחיד של רותם, הוצמדה זכוכית מגדלת לעבודותיו)

העולם המתגלה בציוריו של רותם הוא אינסופי וניתן לשהות מולם זמן ארוך ולחדור לתוך עוד ועוד שכבות. הגרפיט המצייר על

גבי הנייר אומר את דברו ומספר סיפור דמיוני ללא מילים. אפשר לראות כל מה שעולה בדמיוננו: יצורים גרוטסקיים המזכירים את ציור הטריפטיכון גן התענוגות הארציים (1503/4) של הירונימוס בוּש, דמות עירומה שוכבת המזכירה את ציורו של אנרי מאטיס חדוות החיים (1905/6), נימפות ויצורים מיתולוגיים לצד יצורים ריאליסטיים עכשוויים, ועוד. כל אלו מצויים בציוריו האקזוטיים של רותם, מבעבעים מתחת לפני השטח, כמו מרמזים על כך שיש חיים בתחתית של התחתית. הרבדים עמוקים ומרובים להפליא וקיימת תחושה שעוד מבט יוביל לגילוי של דימוי נוסף בתוך העולם של גן העדן והגיהינום שרותם מציע לצופים

בשיחה עמו רותם מספר שכל קו וכתם בציוריו הוא סימון של תנועה פנימית אינטואיטיבית שמקורה בעולמו הפרטי, וכי יש דרכים שונות להגיע לצורה אפקטיבית ולסוגים שונים של צורות. לדבריו, "צורות סוגסטיביות הן גמישות ומשתנות בזמן ויכולות להתפרש לכיוונים כאלה שלא אראה בעצמי לעולם. כיוון שמקורן במוחי ובידי, הן לא יכולות להיות יותר אותנטיות וטעונות משמעויות – לפחות מבחינתי. הדימוי הריאליסטי הכולל מבטא אמירה פואטית, לירית, אקספרסיבית ואישית. הפרטים מבטאים מקומות בתוכי שבהם הצלחתי לגעת באותו ציור ספציפי"

.

הציור של רותם מקורו בסדרת תצלומים בטבע מעשה ידיו, המשמשים סקיצות ומקור השראה לציור ידני בגרפיט. בשלב זה הציור כבר אינו משקף את התצלום המקורי, שכן המבט משתנה וכך גם המקור. הוא מעוות צורות ויוצר וריאציה של הצורה הראשונית שנקלטה בעין המצלמה. כך התצלום, שהפך לציור, הוא בגדר בבואה של הנוף הפנימי של האמן. זהו נוף פרטי ואותנטי שהתהווה בתת-ההכרה שלו ולאו דווקא הנוף הריאליסטי הקיים במקום. עבודותיו קרויות על שמות המקומות שתועדו בתצלומים – במדינת הסן בגרמניה, בקליפורניה או בארץ, באזור השרון

בציור Hessen 2 (2018) נראית במבט ראשוני צמחייה ריאליסטית מצוירת בדקדקנות, כמעין מסך שקוף המזכיר את סגנון האר-נובו – זרם אמנותי שבו ניתן דגש לקווים רישומיים מתפתלים וזורמים כמו בצורות הטבע. כאשר מביטים עמוק יותר נגלה עולם נוסף של יצורים מעוותים, הנטמעים בעצים, בענפים ובצמחייה הסובבת. גזעי העצים המופיעים בעומק הציור מכילים יצורים קטנים שקשה לפענח את טיבם. הדימויים החמקמקים נחבאים זה בזה ולעיתים קשה למצוא אותם בשנית, לאחר שכבר זיהינו אותם. הציור מתעתע בדימויים הדמיוניים המופיעים בו ובמסכת הצפופה והמטושטשת של הפרטים הנראים באופק הרחוק

הציור Hessen 3 (2018) פחות דחוס בפרטיו ובולטים בו משחקי האור-צל. צמרות העצים בחלק העליון הקדמי של הציור יוצרות מעין חלון המשקיף לתוך נוף שמתבהר ומיטשטש באופק. החלק המואר והלבן יותר בציור הוא החלק הפחות מטופל, ולכן הוא שקט יותר ופחות תזזיתי. על העצים הסבוכים סביב תלויות דמויות ריאליסטיות ודמיוניות. המראה הכללי סוריאליסטי, חלומי ומסקרן. בצדו השמאלי של הציור נצפה ספסל בודד, כמו שריד לדמות האנושית החסרה.

הציור  Muir 7(2017) קרוי על שם שמורת טבע של עצי הסקויה בקליפורניה. במרכזו נראה אובייקט גדול מואר, שמזכיר עץ אשוח מושלג או את סנטה קלאוס – הדמות הבדיונית המקושרת לחג המולד. הציורים הלבנים המוארים הם המקומות הפחות מטופלים, ולכן הפרטים שם מועטים. לעומת זאת ציור הצמחייה מוקפד ומדויק כמו השרכים הלבנים, השיחים וחלוקי הנחל או עקבות הנחל המוצללים יותר. בחלקים המוארים ניתן להבחין ביד או ברגל, בציפור מיתולוגית, בסוג של דג מוזר וביצורים אחרים שעדיין לא התגלו וייתכן שלא יתגלו. החיפוש והמרדף אחר הסוד והחידה מוסיפים נופך של יופי והתרגשות ליצירותיו של רותם

1.jpg